יום שבת, 8 ביוני 2013

יעלה ויבא, תערוכת יחיד לברק רביץ, והקרנה: The Ozone Flutes של איתן בן משה

פתיחה: יום שישי 14.6.13 משעה 12.00

צילום: אלעד שריג
נעילה: שבת 3.8.13


ברק רביץ: יעלה ויבא
מלבני קרטון מעוגלי פינות, מחוררי "עיניים", ששטחם מחולק לפי קיפולי אורך המאזכרים צלוני חלונות למכוניות, קושרים באופן ישיר בין כיסוי וגילוי. קשר זה הוא עניין מרכזי בתערוכה זו.
בגבם אל חזית הגלריה ניצבים מסכי גלילה מלבניים, שעל צידם השני מודפסים חלקי תצלום של ערימת חציר האסוף בקוביות בשדה. המסכים מסודרים בחצי גורן: מערך טקסי מחייב החוזר אל מקורותיו, הגורן בה נאספה התבואה שהחציר הוא שייריה. המרווחים בין חלקי הדימוי המודפס, המרווחים בין קוביות החציר המצולמות, ובין מלבני הקרטון מעלים על הדעת את מעמדה המודולרי של תערוכה זו. יכולתה להתפרס ולהתקפל היא כנראה תוצר של התמודדות עם הקמת תערוכה בחלל לא מוכר, שעדיין לא היה קיים בשלבים המוקדמים של העבודה לקראת התערוכה. עוגות השיששל הרמפה והמדרגות קשורות לשני אלמנטים שהיו ידועים על החלל משלב די מוקדם. עובדה ידועה נוספת הייתה קיומם של הקירות השחורים בחלל התחתון, שזכו לדיאלוג עם הסביבה השונה ביותר שניתן אולי להעלות על הדעת...פנטזיה של מציאות שמשית, והמצאות צל המתפקדות כספק ציור שהתעוור ספק תבליט שהושטח. אלו יכולים להקרא כהצבעה אינטיליגנטית על קצוותיו הקיצוניים ביותר של ספקטרום רחב, תמצותו והכלתו אל התערוכה.

במבואה: The Ozone Flutes עבודת ודיאו של איתן בן משה מוקרנת בשעות הפתיחה של הגלריה.
עבודה המתחקה אחר הפעולה המשמעותית ביותר לעשייה של אמנות: יצירת קשר בין אדם, מקום, ומחשבה באמצעות חפץ שאין לו כל שימוש אחר בעולם. עבודת גרילה זו בה תכנן בן משה את ניסיונו להתחבר אל עיר שאיננה ביתו אבל קשריו אליה מיידיים וברורים בתקופה בה הקשר בין עשיית אמנות ונוודות בין ערים בעולם אולי בוטה מתמיד, התגבשה למסמך אנושי הנוגע ברגישות ובחוכמה בחלומות, ושאיפות, וביכולת האנושית המופלאה לממשן.

ורד זפרן גני