חוט דק של הומור חד אבחנה מקשר בין עבודותיהן של יעל גסר והגר ציגלר.
שתי האמניות, בוגרות המחלקה לצילום בבצלאל, עושות שימוש ראשוני בצילום כחומר גלם, סקיצות מצולמות מקבלות בהמשך ביטוי באמצעים שונים: רישום, או טיפול ידני בצילום ניכר בחלק מעבודותיה של יעל גסר. הגר ציגלר לעומת זאת עושה שימוש משועשע, עמלני, בריקמה, בחלק מהעבודות. בחירה הסותרת את מהירותו של הצילום.
שני מושגי יסוד עקרוניים בתערוכה זו הם יופי ופגם. יכולת הזיהוי הרגישה של ה"פגום" מטפלת בפתיינותו המתעתעת של ה"יפה" באופנים שונים בעבודות המוצגות בתערוכה.
בחירותיה החדותשל גסר מציבות אלו לצד אלו אובייקטים זנוחים וצמחייה המשרים אלו על אלו תחושה חריפה של חד פעמיות.
עבודת הווידיאו מתמקדת ב"כוריאוגפיה" של צבי מים, כמעט סרט טבע רווי צבע, אלא שלופ קצר זה הוא החיים במתחם סגור, היום יום, ההרגל ולא הצצה אל עולם מעורר סקרנות אך אדיש לקיומנו, אסונותיו ניכרים, אם גם לא במבט ראשון, והוא אינו אלא ביטוי של המשכיות ויכולת הסתגלות של חיים באשר הם.
עבודותיה של הגר ציגלר עושות שימוש בתצלומי משפחה, חשיפות מרובות המניחותאלו על אלו רגעי צילום הרקומים אל בד. לצידן של עבודות אלו מוצגים תצלומים ממקורות שונים: תצלום מבויים של נערה עם מתווה זהוב של קרני צבי, תצלום בריכה מרוקנת בזמן שפל, על חוף, אופנוע כחול רקום בגובלן, ודיוקן עצמי בעיניים עצומות ופלסטר.
חשיפה בצילום מתכתבת עם חשיפה בחיי היום יום, המשפחתיות כמקור, מקומו של דימוי כקישוט אפשרי, כל אלו מייצרים מארג מורכב של הקשרים המטעינים את מושג הצילום בנוכחותה הקריטית של העין הבוחרת, בוחנת, או נעצמת.
העבודות המוצגות בתערוכה מבססות בבחירותיהן אלו מערך הקשרים הנע בין האישי, הפרטי והמשפחתי אל הסימבולי, הכללי או המרחבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה