יום חמישי, 21 ביולי 2011
יום שבת, 16 ביולי 2011
64 קוב/ רענן חרל"פ. חומה ומגדל/ חן שפירא
64 קוב.
מצבי ביניים חומריים: עצי בניין המשמשים לפיגומים ויציקות, זפת שנקרשה, פלסטיק גלי, כולם מבנים ארעיים המשמשים בסיס להמשך המקווה לקיום יציב יותר, הם המרכיבים המרכזיים בעבודותיו של רענן חרל"פ. הגלריה המרכזית והגלריה העליונה בהן משתמש חרל"פ בתערוכה זו מאפשרות חילופי זוויות מבט על אובייקטים תלת ממדיים המעלים על סדר היום פרספקטיבה ולכן גם ציור.
המבנה המרכזי בגלריה, ספק תבנית, ספק בריכת עץ שיכולת הכלתה: 64 קוב, היא גם כותרת התערוכה.
אובייקט מרכזי זה שנבנה במיוחד עבור חלל הגלריה ממשיך עיסוק משמעותי בהכלה הבא לידי ביטוי גם בחבית הנשענת על פינת הקירות ממול. מבט העל המתבקש מאזכר בראש ובראשונה את עבודתו החשובה של מיכה אולמן: יום חול, שנעשתה בכל רחבי הגלריות התחתונות בסדנאות האמנים בשנת 1998, ואשר נוכחת ברוחה גם בתערוכה הרטרוספקטיבית של אולמן, באצירתו של יגאל צלמונה, המוצגת בימים אלו במוזיאון ישראל.
תפיסת התערוכה כמיכל היא נקודת מוצא איתה מתכתב חרל"פ המשכיל לפרוץ אשליה של פתחים ברצפת המקום ולהעלות על הדעת מרחבים מדומיינים הפורצים בו בזמן גם את גבולותיו של הפיסול כאובייקט.
הדיוק הפואטי בו מטופל החומר, ההומור שמקופל בתהליכי העבודה, והבנה עמוקה של יחסים שבין ריבוי והפחתה, הם עקרונות מהותיים הניכרים בתערוכה זו.
חומה ומגדל.
עבודות הציור על נייר ובדי סדינים של חן שפירא המוצגות בחללים הפנימיים של הגלריה המרכזית הן בראש ובראשונה חלקים מסדרות: שלוש עבודות מסדרת הנשרים יוצרות מעין מעגל, מבט על אווירי המרחף מעל לכל התערוכה בה היחס של מבט מרוחק או מבט מעל הינו עניין מרכזי. הסדרה המרכזית, ציורי חומה ומגדל בעלי אופי חומרי, כתמי, יכולים להיות מובנים כמספקי מבט אירוני על הרעיון הרומנטי המקופל במחשבה על חומות ומגדלים כמספקי הגנה. שני צללי עפיפונים המאזכרים בצורתם אולי מטוס שעוצב לחמוק ממעקב, מדגישים עד כמה האידיאה של "בטחון" המבוסס על כוח היא מופרכת, לכל מבנה כוחני יהיה כנראה מענה המסוגל למוסס את עצם קיומו. לצד הנשרים הדואים נמצאות שתי עבודות אפורות המאזכרות בטון ושבות וקושרות מושג יסוד נוסף באמנות: "הפשטה" עם הקונקרטי, והמקומי.
יכולתו המרשימה של שפירא לעבור בין החלומי למסויט ולבחון במבט יציב את כתמי הרורשאך שמציעה מדי פעם מציאות קיומנו, נוכחת ומרכיבה בעדינות שאיננה נטולת קשיחות, תערוכה זו.
ורד זפרן גני.