יום שני, 22 בדצמבר 2014

Whatever You Do, Take Care of Your Teeth, Sebastian Mejia

תערוכה בסטודיו אמן אורח בקומה השלישית. לסבסטיאן מאהיה, אמן אורח בתוכנית החילופיו ע"ש דן וקארי ברונר. מאהיה יליד קולומביה, חי ועובד בגרמניה. התערוכה מתקיימת בסוף השבוע של אוהבים אמנות: פתיחה 26.12.14 משעה 12.00
נעילה מוצ"ש 27.12.14
שעות פתיחה בשבת: 11.00-16.00
22.00-24.00 

יום ראשון, 21 בדצמבר 2014

יום שישי, 10 באוקטובר 2014

הראל לוז פתיחת תערוכה ראשונה בסטודיו אמן אורח מוצ"ש 18.10.14 משעה 20.00

תערוכה ראשונה בסידרת תערוכות שיתקיימו בסדנת אמן אורח.
נעילה: שבת 22.11.14
שיח גלריה בתערוכה: שבת 22.11.14 בשעה 12.45
אוצר: איתן בוגנים

Domino Dancing. New exhibition for Liz Hagag and Tzachi Buchbut

תערוכה משותפת לליז חג'ג' וצחי בוחבוט בגלריה המרכזית של סדנאות האמנים.
פתיחה: מוצ"ש 18.10.14 משעה 20.00
נעילה: שבת 22.11.14
במועד הנעילה יתקיים שיח גלריה בשעה 12.00

Domino Dancing היא תערוכה של כפילויות: שימוש בדימויים מוכפלים בחלל שחור/לבן בשתי גירסאות של תערוכה המנוסחות ומבוססות על יכולתם האינטואיטיבית של שני שותפיה: ליז חג'ג' וצחי בוחבוט לחיות ולעבוד בחלל משותף האחת לצד השני. עניין מרכזי הוא התייחסות לדימויים בעלי פוטנציאל איקוני, בין אם מוכרים או רדומים והשפעות נוכחותם על תפיסתנו בחלל, במרחב, ובתודעתנו לשכבות של זמן. ניסוחם העדין והחד של צבעוניות בשחור ולבן, ואזכורים של מצריים העתיקה מעלים על הדעת הצלחה איקונית של ניסוח ויזואלי טראומתי לתרבות המערב מימים אלו של Isis (דאע"ש) הנוכח בחלל בו נמצאות עבודותיו של צחי בוחבוט. מולן השימוש בבדים, מוטות ולוחיות מתכת, ניילון ומדבקות לצד ציור מייצר סביבה ארעית הנדמית מרוכזת יותר בתהליכי עבודה מאשר בתוצרים מוגמרים ושם דגש על הקשר הישיר, המיידי בין מחשבה לתהליכים חומריים במעבדה של ליז חג'ג'.
אימתו של החידלון ומולו כאב ותאוות החיים של יכולת עשייה: השילוב המהותי של מזרח ומערב שמאפיין עשייה של אמנות, מלחמה, וכל שיעלה על הדעת במקומותינו וגם בכל מקום אחר בו מתקיימות התערובות הבלתי אפשריות לחיבור של עקבות התנהלותו של המערב במזרח. משקעים טעוני כשלים וסכסוכים המובנים במעבר מתקופתו של שלטון קולוניאלי לתקופה הפוסט קולוניאלית, והשלכותיהם הקשות.
ליז חג'ג' מבט כללי
 צילום: אלעד שריג
צחי בוחבוט מבט כללי
צילום: אלעד שריג

פרט מתוך מיצב של צחי בוחבוט

יום שישי, 5 בספטמבר 2014

In Process video screening

In Process
אוצרת: נועה מגדסי
מוצ"ש 13.9.14
משעה 21.00 עד 22.30
סטיל מתוך וידיאו של נטשה פלדמן

סטיל מתוך וידיאו של תמר כץ

סטיל מתוך וידיאו של מיקה חזן בלום

סטיל מתוך וידיאו של הילה קליין
משתתפים: מרינה אקונומידס ארנון, מיקה חזן בלום, הילה הרצוג, תמר כץ, נטשה פלדמן, הילה קליין, אורי שין
דימוי: אורי שין

יום שבת, 5 ביולי 2014

מחשבה על אבן, טליה קינן


פתיחה: יום שישי 4.7.14 משעה 12.00
נעילה: שבת 16.8.14

מפגש עם האמנית בתערוכה יתקיים בשבת 9.8.14 בשעה 12.00

לאבד מפתח

צירופם של ציורים, רישומים שחלקם נעשו בגיר, קליפ שצולם בנסיעה לאורך כביש 443 ונלווה לשיר שכתבה אפרת מישורי, לתערוכה התרחש בתהליך הקמה ארוך יחסית שקדם לפתיחת תערוכתה של טליה קינן מחשבה על אבן.
משך הזמן חיוני להצטברות וזה אכן היה המהלך המרכזי של תערוכה זו. שיתופם של דימויים הניתנים לזיהוי כסמנים של תרבות ויזואלית מקומית: הגדרות, הסורגים, סימוני השתרגות כמעט שקופים, העשויים מתכת לצד בטון. האור המכאיב, הכואב אולי את עוצמתו ומתעמעם לזהוב של שקיעה. מרפסות של חוץ שאיננו בחוץ אלא מרחיב טריטוריה של פנים, אל מכלאה קטנה.
חומרים אלה הצטברו אל תערוכה המפזרת בעדינות מחוות של שיתוף גורל הנובע משיתוף מקום של פליטות שהולידה פליטות, וכאב שיוצר כאב.

ורד זפרן גני



צילום: אלעד שריג

יום חמישי, 12 ביוני 2014

מה שקורה בחולות לא חייב להשאר בחולות. תערוכת מכירה 19.6.14

ב-19.6.14 בין השעות 19.00-23.00 תתקיים תערוכת מכירה של אמני הסדנאות ואמנים אורחים שהכנסותיה יוקדשו לרכישת ציוד לפי בקשתם של פליטים הכלואים בחולות.
יוזם ומארגן המכירה: אוהד מטלון.
משתתפים: גילי אבישר, גלעד אופיר, חניתה אילן, מעיין אליקים, ירון אתר, איתן בוגנים, גיא בן נר, אורי גרשוני, דרורה דומיני, מיכל היימן, אתי יעקובי, טמיר ליכטנברג, מיכל נאמן, יהודית סספורטס, זויה צ'רקסקי, אייל סגל, ליאונורה סליהו, אנג'לה קליין.
אמני הסדנאות: יוחאי אברהמי, צחי בוחבוט,  אורן בן מורה, תמר הרפז, אביטל כנעני, אבי סבח, מירי סגל, אלי פטל, טליה קינן, אוהד מטלון, אלהם רוקני, מרב שין בן אלון.
מעיין אליקים


יום חמישי, 17 באפריל 2014

צאלים, אבי סבח

פתיחה: יום חמישי 17.4.14 משעה 20.00
נעילה 14.6.14
שיח גלריה והשקת קטלוג: 14.6.14 בשעה 12.00

שחיקה

אפשרות קיומה של תנועת מטוטלת היא מהלך מכונן בתערוכה "צאלים" של אבי סבח. תנועה קונקרטית זו מחברת את הוכחותו והצטברותו של ידע פיזיקאלי אל נוכחות פיסית של האקראי: משב רוח או תנועה בחלל, תנועה כזו נבנית גם מיחסי הציורים והאובייקטים, ביניהם מובחנת במבט ראשון גם מטוטלת של ממש. צרורות סכיני נחושת התלויים על חוט נחושת, ומוטות דקים, בעלי מפרקים המזכירים קני סוף נוטים ברוח. כל אלה הפכו את חלל הגלריה ל"נוף" ובו מתקיים כל מה שקורה ברגיל בחוץ: הפרעות ראייה, תנועה, תיחום לא צפוי לעבודות ציור התלויות ביחידים, ובסדרות, על קירות הגלריה.
הציורים הכלולים בתערוכה נעים בין דימויי התפרקות סיסמוגראפיים, מופשטים של פני שטח המזכירים עור גוף שרוט ופצוע, לשטפון, סחרור ואיבוד שיווי משקל, ולדימויי מגדלי עץ קונקרטיים הנראים מתמוטטים, ספק ניצבים ספק קורסים בין פסגות חדות של מעין הרים דמויי גלים. אלא שתודעתנו מזכירה לנו שכל אלו, במצבם הציורי, נבנו והוצבו כדימויים ממוטטים, ומעולם לא היה להם קיום אחר.
לצידם שוצפת השפה הויזואלית המורכבת של דימויים מצוירים הנתפסים כייצוגים של אסון: למשל השטפון שכבר הוזכר, שריפה, כוויות, חריכה, ותחושה של חוסר יציבות.
העבודות הניצבות או תלויות בחלל מחברות תחושות גופניות ותובניות שכלתניות אל חווייה כוללת העוטפת את הצופה, מאיימת ומנחמת בו זמנית.
לצד העיסוק בציור בו נעשה שימוש בצבעי פסטל בהם פיגמנט מקושר עם שומן, נעשה שמוש בלוחות ומוטות נחושת, חומר הצופן עבור סבח זכרונות ילדות מבית סבתו. מנחושת נגזרו הסכינים שהוזכרו הנצברים אל מטוטלת כבדה הנמצאת בתנוענ מתמדת, חלקם צבועים, רובם חשופים. הצינורות נחתכו והורכבו מחדש באמצעות מפרקים מוברגים, וחלקם ניתלו מתיקרת הגלריה. הצבעים השמנוניים, וצבעה החם של הנחושת יוצרים תחושת חיים שלא היינו מייחסים בדרך כלל לאובייקטים, ואשר נמצאת באופן אחר גם בפני השטח של הציור. עבודות שצויירו על נייר ספוג בשמנוניותם של הפיגמנטים קשורי השומן, נדמים כעורות קלף, שמקורם בעולם החי, והם שבים וקושרים את מחשבתנו אל נוכחות פיזית הנמצאת מעבר לייצוגיו המסומנים של הציור: הסכינים המקלפות, והציור המתקלף.
הדרגתיותה המצטברת של חשיפה הולכת ומסתמנת באופן ברור כאיכות עקרונית בשפתו הויזואלית של אבי סבח. כמו רוח מדברית חמה וחולית ששחקה אבנים ועצמות עד דק, סבח, בעבודה קשה ומתמידה, שוחק את חומרי האמנות עד שמשמעותם החומרית המטעינה מלכתחילה את שפתם הסימבולית, נחשפת ומתבהרת כבו זמניות שלא יתכן בלעדיה למתבונן בעבודות. הכותרת "צאלים" שמאז שנות התשעים מקושרת בתודעתנו עם שני אסונות צבאיים שהתרחשו בתאונות אימונים, מוסיפה רובד מצמרר אל אותה תודעה של תנועה מתמדת ושחיקה חשופה של איום וחרדה, הקושרת גם את האישי: תקופה מסוייטת של שירותו הצבאי במקום.

ורד זפרן גני
מבט על התערוכה
צילום: אלעד שריג










CELL CULTURE CLUB
ניבי אלרואי, הילה עמרם
אוצרת: סאלי הפטל
בסטודיו אמן אורח
15.3.14-26.4.14
שיח גלריה: 
22.3.14
25.4.14
בשעה: 12.00

יום שישי, 7 בפברואר 2014

New Paintings אתי יעקובי פתיחה שבת 15.2.14 בשעה 12.00

אתי יעקובי מבט על התערוכה, צילום: אלעד שריג

מפגש שיח גלריה עם האמנית בתערוכה יתקיים בשבת 29.3.14 בשעה 12.00

התפשטות
קסמו של החדש הוא כוח חיוני, מפעיל ובסיסי בעקרון ההרפתקה אליה מזמנים את הצופים ציוריה הלבנים לכאורה של אתי יעקובי.
בעבודות המוצגות בתערוכה בוחנת יעקובי את התכנות ריבודו של צבע לבן, המונח בשכבות דלילות, כמעט שקופות, ובתוספת מזערית של פיגמנט, בתיור המתברר כעתיר במידע, כמעט סמוי מן העין, ועדיין, עולה על גדותיו, נדיב ודשן בחומריותו.
יחסי נוכחות/העלמות הנם עניין מרכזי בעבודת ציור מנוסחת המתמודדת באופן ענייני עם היחסים המורכבים של מחיקה, הסתרה, הצפנה ופענוח המכונסים בגוף הציור.
מערך תובעני זה מתברר בדרישה לעצירה, התבוננות ממושכת במהלכה מתרגלת העין להבדלים הדקים, ומתבהרת/מתערפלת מהותם המופשטת, וקרבתה המסוייגת אל "נושא" של פעולת ההתבוננות והציור. לצידם ניכרת בעבודות הבנה, ידע, ובעיקר כבוד למסורות הציור הרבות השייכות לעבר, אבל עודן עקרוניות ומשמעותיות לכל ניסוח של ציור כיום.
הציורים מורכבים מקליגראפיות של עקבות ומחוות גוף המזכירות רפרופי כנפיים, תנועות ניצוח, או נפנוף והתערבלות של עשן הן רק חלק קטן משפה תנועתית עשירה, כוריאוגרפיה של נגיעות המצטברת אל פעולת ציור שעושה שימוש, אך גם מדווחת על תזזיותן של מחוות בלתי אפשריות לציור. עם זאת, לצד הסינוור, ו"דלותו" העשירה של הצבע, נפרשות בפני הצופה רמיזות בדבר קיומן של סתירות פנימיות, מהותיות, כאלו הנמצאות בבסיס הציור. סתירה כזו נמצאת גם בדרישה להשתהות כדי לראות את אותם הציורים החדשים, באופן הפוך אולי לסיפור "בגדי המלך החדשים" שבמרכזו נמצא צמצום מוחלט, ישיר, מיידי וברור עד מבוכה משתקת. הסתירות עמן עובדת יעקובי מאפשרות מוצא מסדר היום השיטתי והאכזרי שמציע הגיונו הישיר, המיידי של הבד הלבן.
כדבריה של האמנית: "על בדים גדולים בגודל כמעט רבוע: 190X200 ס"מ, ציירתי בצבעי אקריליק בעשרות שכבות של גוונים פסטליים מולבנים, כמעט ללא פיגמנט, השכבות לא מכסות אחת על השנייה, אלא מנצנות אחת אל השנייה. בין השכבות ה"צבעוניות" מופיעות שכבות של לבנים מסוגים שונים, ולכות שקופות אותן אפשר לראות רק במבט מהצדדים. השתמשתי במברשות של סיידים וטבחים באופן שמגע השיער שלהן נשאר על הבד.
ציירתי אותם מוכה בסנוורים בהשראת זכרון של ציורי עננים ושמיים, ציורי נוף וטבע וציורי ים".

 ורד זפרן גני