פתיחה: יום חמישי 17.4.14 משעה 20.00
נעילה 14.6.14
שיח גלריה והשקת קטלוג: 14.6.14 בשעה 12.00
שחיקה
אפשרות קיומה של תנועת מטוטלת היא מהלך מכונן בתערוכה "צאלים" של אבי סבח. תנועה קונקרטית זו מחברת את הוכחותו והצטברותו של ידע פיזיקאלי אל נוכחות פיסית של האקראי: משב רוח או תנועה בחלל, תנועה כזו נבנית גם מיחסי הציורים והאובייקטים, ביניהם מובחנת במבט ראשון גם מטוטלת של ממש. צרורות סכיני נחושת התלויים על חוט נחושת, ומוטות דקים, בעלי מפרקים המזכירים קני סוף נוטים ברוח. כל אלה הפכו את חלל הגלריה ל"נוף" ובו מתקיים כל מה שקורה ברגיל בחוץ: הפרעות ראייה, תנועה, תיחום לא צפוי לעבודות ציור התלויות ביחידים, ובסדרות, על קירות הגלריה.
הציורים הכלולים בתערוכה נעים בין דימויי התפרקות סיסמוגראפיים, מופשטים של פני שטח המזכירים עור גוף שרוט ופצוע, לשטפון, סחרור ואיבוד שיווי משקל, ולדימויי מגדלי עץ קונקרטיים הנראים מתמוטטים, ספק ניצבים ספק קורסים בין פסגות חדות של מעין הרים דמויי גלים. אלא שתודעתנו מזכירה לנו שכל אלו, במצבם הציורי, נבנו והוצבו כדימויים ממוטטים, ומעולם לא היה להם קיום אחר.
לצידם שוצפת השפה הויזואלית המורכבת של דימויים מצוירים הנתפסים כייצוגים של אסון: למשל השטפון שכבר הוזכר, שריפה, כוויות, חריכה, ותחושה של חוסר יציבות.
העבודות הניצבות או תלויות בחלל מחברות תחושות גופניות ותובניות שכלתניות אל חווייה כוללת העוטפת את הצופה, מאיימת ומנחמת בו זמנית.
לצד העיסוק בציור בו נעשה שימוש בצבעי פסטל בהם פיגמנט מקושר עם שומן, נעשה שמוש בלוחות ומוטות נחושת, חומר הצופן עבור סבח זכרונות ילדות מבית סבתו. מנחושת נגזרו הסכינים שהוזכרו הנצברים אל מטוטלת כבדה הנמצאת בתנוענ מתמדת, חלקם צבועים, רובם חשופים. הצינורות נחתכו והורכבו מחדש באמצעות מפרקים מוברגים, וחלקם ניתלו מתיקרת הגלריה. הצבעים השמנוניים, וצבעה החם של הנחושת יוצרים תחושת חיים שלא היינו מייחסים בדרך כלל לאובייקטים, ואשר נמצאת באופן אחר גם בפני השטח של הציור. עבודות שצויירו על נייר ספוג בשמנוניותם של הפיגמנטים קשורי השומן, נדמים כעורות קלף, שמקורם בעולם החי, והם שבים וקושרים את מחשבתנו אל נוכחות פיזית הנמצאת מעבר לייצוגיו המסומנים של הציור: הסכינים המקלפות, והציור המתקלף.
הדרגתיותה המצטברת של חשיפה הולכת ומסתמנת באופן ברור כאיכות עקרונית בשפתו הויזואלית של אבי סבח. כמו רוח מדברית חמה וחולית ששחקה אבנים ועצמות עד דק, סבח, בעבודה קשה ומתמידה, שוחק את חומרי האמנות עד שמשמעותם החומרית המטעינה מלכתחילה את שפתם הסימבולית, נחשפת ומתבהרת כבו זמניות שלא יתכן בלעדיה למתבונן בעבודות. הכותרת "צאלים" שמאז שנות התשעים מקושרת בתודעתנו עם שני אסונות צבאיים שהתרחשו בתאונות אימונים, מוסיפה רובד מצמרר אל אותה תודעה של תנועה מתמדת ושחיקה חשופה של איום וחרדה, הקושרת גם את האישי: תקופה מסוייטת של שירותו הצבאי במקום.
ורד זפרן גני
נעילה 14.6.14
שיח גלריה והשקת קטלוג: 14.6.14 בשעה 12.00
שחיקה
אפשרות קיומה של תנועת מטוטלת היא מהלך מכונן בתערוכה "צאלים" של אבי סבח. תנועה קונקרטית זו מחברת את הוכחותו והצטברותו של ידע פיזיקאלי אל נוכחות פיסית של האקראי: משב רוח או תנועה בחלל, תנועה כזו נבנית גם מיחסי הציורים והאובייקטים, ביניהם מובחנת במבט ראשון גם מטוטלת של ממש. צרורות סכיני נחושת התלויים על חוט נחושת, ומוטות דקים, בעלי מפרקים המזכירים קני סוף נוטים ברוח. כל אלה הפכו את חלל הגלריה ל"נוף" ובו מתקיים כל מה שקורה ברגיל בחוץ: הפרעות ראייה, תנועה, תיחום לא צפוי לעבודות ציור התלויות ביחידים, ובסדרות, על קירות הגלריה.
הציורים הכלולים בתערוכה נעים בין דימויי התפרקות סיסמוגראפיים, מופשטים של פני שטח המזכירים עור גוף שרוט ופצוע, לשטפון, סחרור ואיבוד שיווי משקל, ולדימויי מגדלי עץ קונקרטיים הנראים מתמוטטים, ספק ניצבים ספק קורסים בין פסגות חדות של מעין הרים דמויי גלים. אלא שתודעתנו מזכירה לנו שכל אלו, במצבם הציורי, נבנו והוצבו כדימויים ממוטטים, ומעולם לא היה להם קיום אחר.
לצידם שוצפת השפה הויזואלית המורכבת של דימויים מצוירים הנתפסים כייצוגים של אסון: למשל השטפון שכבר הוזכר, שריפה, כוויות, חריכה, ותחושה של חוסר יציבות.
העבודות הניצבות או תלויות בחלל מחברות תחושות גופניות ותובניות שכלתניות אל חווייה כוללת העוטפת את הצופה, מאיימת ומנחמת בו זמנית.
לצד העיסוק בציור בו נעשה שימוש בצבעי פסטל בהם פיגמנט מקושר עם שומן, נעשה שמוש בלוחות ומוטות נחושת, חומר הצופן עבור סבח זכרונות ילדות מבית סבתו. מנחושת נגזרו הסכינים שהוזכרו הנצברים אל מטוטלת כבדה הנמצאת בתנוענ מתמדת, חלקם צבועים, רובם חשופים. הצינורות נחתכו והורכבו מחדש באמצעות מפרקים מוברגים, וחלקם ניתלו מתיקרת הגלריה. הצבעים השמנוניים, וצבעה החם של הנחושת יוצרים תחושת חיים שלא היינו מייחסים בדרך כלל לאובייקטים, ואשר נמצאת באופן אחר גם בפני השטח של הציור. עבודות שצויירו על נייר ספוג בשמנוניותם של הפיגמנטים קשורי השומן, נדמים כעורות קלף, שמקורם בעולם החי, והם שבים וקושרים את מחשבתנו אל נוכחות פיזית הנמצאת מעבר לייצוגיו המסומנים של הציור: הסכינים המקלפות, והציור המתקלף.
הדרגתיותה המצטברת של חשיפה הולכת ומסתמנת באופן ברור כאיכות עקרונית בשפתו הויזואלית של אבי סבח. כמו רוח מדברית חמה וחולית ששחקה אבנים ועצמות עד דק, סבח, בעבודה קשה ומתמידה, שוחק את חומרי האמנות עד שמשמעותם החומרית המטעינה מלכתחילה את שפתם הסימבולית, נחשפת ומתבהרת כבו זמניות שלא יתכן בלעדיה למתבונן בעבודות. הכותרת "צאלים" שמאז שנות התשעים מקושרת בתודעתנו עם שני אסונות צבאיים שהתרחשו בתאונות אימונים, מוסיפה רובד מצמרר אל אותה תודעה של תנועה מתמדת ושחיקה חשופה של איום וחרדה, הקושרת גם את האישי: תקופה מסוייטת של שירותו הצבאי במקום.
 |
| מבט על התערוכה צילום: אלעד שריג CELL CULTURE CLUB ניבי אלרואי, הילה עמרם אוצרת: סאלי הפטל בסטודיו אמן אורח 15.3.14-26.4.14 שיח גלריה: 22.3.14 25.4.14 בשעה: 12.00  |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה