עבודותיו של גילי אבישר נפרשות, מטפסות, ובעיקר מפעילות מחוזות של דימיון הנרקמים בחללי הגלריה.על הפרק עולים אזכורים לאגדות ופנטזיה, מריונטות ודימויי רפאים חסרי נחת. אבישר מתזמר מהלך מורכב של פיסול במגוון רחב של הקשרים המאפשר לדימויים הנדמים קונקרטיים: השועל, הביקתה, הסוס, החסידה, הינשוף והרקדנית, לנוע בין דימוי מובהק לפעולה בחלל. כל אלו מצטברים כחלקיה של אגדה לא מזוהה שהתפרקה למרכיביה ומסרבת להוביל אל סיום תקני.
נוכחותן של עבודות הווידאו והרישום בתערוכה מעודדת את דמיונו של הצופה להתנתק מאותו הקשר הנרטיבי לכאורה, הנרמז במציאות הקונקרטית של האובייקטים, ולשוב אל המהלך העקרוני של תנועה והתפרקות בחלל.
ניתן לזהות גם בוידאו וברישום את עובדת היותם למעשה נוכחות חומרית, פיסולית, אולי רוחה החיה של התערוכה שכולה למעשה הנפשה כאובה של אותו מעבר מחפץ דומם, שקט ונטול כאב, לתשוקה ותנועה, המקדימות את אותן שאריות מפוחמות שנותרו כנראה בעקבותיהן.
ורד זפרן גני
צילום: אלעד שריג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה