יום שישי, 7 במאי 2010

הגלריה בסדנאות האמנים מודיעה על פתיחתה של תערוכה חדשה.

תערוכה זו של טליה סידי (1971-2006)

נאצרה ע" אורי דסאו, ונילווה לתערוכה קטלוג.


כותרת התערוכה: הריק הטוב.

פתיחה: מוצ"ש 15.5.10 בשעה 20.00

נעילה: 12.6.10


...שלוש מגמות מרכזיות מרכיבות את עבודת הדימוי הרפלקסיבית של סידי: הייצוג העצמי (דיוקנאות עצמיים בשמן על בד, בקו שחור על רקע לבן), מופעי הגריד של ציורי הבניינים ועבודות שהן משטחי פלקסיגלס מכוסים ביריעות מודבקות של ויניל אטום, לרוב שחור, ועליהן ובתוכן תצורות ודגמים משתנים. שלוש המגמות נגזרות זו מזו, וכל אחת מהן מהווה מפתח, לעתים שלילי, להבנת השתיים האחרות; יחדיו, שלושתן מעלות סוגיות מהותיות למשמעות מעשה הייצוג האמנותי ולהשלכותיו ביחס לחיים ולגוף. ...הנוכחות העירומה של פניה של סידי, על הממד האתי של הופעתם/נסיגתם, מביאה אותנו אל סף האלימות, ההיעלמות, השבירה, ההשחתה והדפורמציה...

(מתוך טקסט לקטלוג אורי דסאו)

לתשומת לבכם
בימים שלישי ורביעי ה-18.5.10 וה-19.5.10 חג שבועות תהיה הגלריה סגורה

יום ראשון, 11 באפריל 2010

הודעה: ביום העצמאות, ה20.4.2010, גלריה סדנאות האמנים תהיה סגורה.
בתודה, וחג שמח
צוות הסדנאות.

יום שלישי, 23 במרץ 2010

הגלריה בסדנאות האמנים שמחה להודיע על פתיחתה של תערוכה חדשה לאמנית אנג'לה קליין, White Minolta

פתיחה: מוצ"ש 27.3.10 בשעה 20.00

נעילה: שבת 1.5.10




תערוכת היחיד של אנג'לה קליין מתבססת על מנעד רחב של מקורות, דימויים, ומדיה. ניירות ספוגים בכתמי צבע כחולים לצד אובייקטים ממקורות תרבותיים ואישיים שונים מייצרים מפת עולם אישית של חשיבה, עשייה ושיח הארוגים זה בזה. המחשבה על ציור, כתם וצבע מתממשת במהלך מיצבי מורכב, הבוחן ומאתגר את חלל הגלריה כמיכל: יכולות ההכלה והשפיכה, חשיפה וצמצום נוכחות בו זמנית.






קבוצת תצלומים העוסקת ביחסי גוף והצבע הלבן שנעשתה לאחרונה בעת שהייתה של קליין בדיסלדורף, פועמת כדופק בחלל. התצלומים נעשו בסטודיו בו עבדה, ומופיעים בהם אנשים אותם פגשה בגרמניה והזמינה להתארח לזמן מה בסטודיו. במפגש עמם קליין משחה על פניהם צבע לבן באצבעותיה, והתצלומים כולם מבקשים לגעת באפשרותו של מעבר זהיר שבין זרות לאינטימיות, המתרחש עם קיומו של מגע גופני-אצבעותיה- על פני אדם שעדיין איננו מוכר אך כבר אינו זר.



יום ראשון, 24 בינואר 2010

הגלריה בסדנאות האמנים שמחה להודיע על פתיחתן של שתי תערוכות יחיד: "סחור סחור", תערוכתו של אמנון בן-עמי אוצר: אבי סבח, ו"ריבה" תערוכתה של עינת בסט אוצרת

פתיחה: מוצ"ש 30.1.10 בשעה 20.00

נעילה: שבת 6.3.10


סחור סחור

אמנון בן-עמי


כירורג של רגש

עם כניסתך לתערוכה "סחור סחור" מקבלת את פניך רוח קלה של בוקר, צפריר. עלים ירוקים, פרפריים, גזורים מתוך צלופן, מכוונים בתנועתם הגלית אל תוך החלל הראשון. רוח הבוקר תלווה אותך גם בהמשך אל מול הידיים בכיסים ומשם אל שלוליות השמפו הורודות וכך הלאה. עם הצטברות רגעי הצפייה והתנועות בתוך התערוכה הרוח משנה צורה, לעיתים מתעצמת ומתעוותת ואז שוב נרגעת.

בעבודותיו של בן-עמי מופיעים ייצוגים של מקרים פשוטים, יומיומיים. הם זוכים לכבוד מפוקפק והופכים לעבודות אמנות. עלה גדול של פילדנדרום, אותו צמח טרופי מבוית שנתקע במשרדים, חדרי מדרגות וסניפי בנק. שלושה ציורים על סאטן לבן, כמעט חגיגי, האחד של בלוטות זיעה, לידו מצלמה דיגיטאלית ואז "מות סנקה" שמתקרב ללשונות שחורות המלקקות את דרכן לפגישה בתוך ציור צהוב.

האמן בחר והצופה צופה.

ה"בנאלי" מנותח ברגישות כירורגית בן-עמית המפלחת את ליבו ואינה מותירה לו ברירה אלא להפוך לפנטסטי. נשגב עד כדי ייאוש. דלי שחור, גנרי, "מטופל" באותה כירורגיה עדינה, משתחרר ממשמעות אחת, פונקציונאלית, ומקבל חלופה פואטית. הדרך מן המוכר אל המופלא היא הדרך בה נכפה על הצופה ללכת. כמו גם הדרך ממשב רוח הבוקר אל סל הכביסה. הדרך מהשלולית הראשונה אל זו האחרונה. התערוכה הזו מודדת צעדים. היא עשויה להיות מעגלית ומסחררת כי בכל פעם שמגיעים אל פתח היציאה, רוח הבוקר עם העלים הצלופנים עלולה להדוף בחזרה פנימה.

הבחירות של בן-עמי מסגירות אמן שאינו נח. סל הכביסה, השמפו, המצלמה הדיגיטלית, הדליים השחורים, הפילדנדרום. כל אלה הן ראיות מוצקות לכך שמרגעי הבוקר המובסים ועד הבקרים שאחרי, תר בן-עמי אחר שיאים של רגש, מעשי אמנות. ברגע שנמצאו הם ייכנסו פנימה. לכל דבר יש מקום.

אבי סבח

עבודותיה של עינת בסט, המוצגות בקומה השנייה של הגלריה משלבות בנייה שקדנית והרס.

שילוב זה יכול להיות מובן כהפנייה אל עצם קיומו של החיפוש המתמיד אחר איקונות, ומושג היופי החמקמק הגלום בהן. אופן החיפוש מציע בו זמנית גם את ההכרה בניתוץ הבלתי נמנע של דימויים שהוגדרו "איקוניים". השימוש באיזכורים לצליבה, דימויי מניפה, שכבתיות ושקיפויות מזכיר במבט ראשון קישוטי נייר, אך מתגלה למעשה כהתרסה. העבודות חוגגות חירות של תחבירים לא צפויים הקושרים אותן יותר אל מסורת הואניטס הצפון אירופאית מאשר אל כל מסורת אחרת שעשוייה לעלות על הדעת.

מהלך מעודן של חשיפת היבטים מפתיעים משמעותי בעבודות אלו. ניתוח מרכיביהן חיוני: נייר, צלופן, שעווה, צמר גפן, לצד חפצים שמקורם בעבודה בסטודיו, ובהכנות לקראת התערוכה, למשל מסוריות, וסיכות, לצד דגם בנוי קרטון של חלל התצוגה. חפצים אלו הם מרכיבים בעבודות עדינות למראית עין, הנחשפות בהדרגה כהיברידים. הן כוללות בתוכן גם הפניות ברורות אל החפצים שעשו אותן, ואל האלימות המעשית הכרוכה בעשייה באשר היא: חיתוך, קיפול, גזירה, הדבקה, והתכה.

פסל הר המזכיר בחומריותו אבני חפף, תוצרי התפרצות וולקנית, וציור בצבע ושעווה התלוי בסמוך לכניסה לחלל מבססים את העיסוק בחומרים שעברו שריפה, והתכה. הקסם הצורף אך גם הרסני של אש טומן בחובו הצעה אלכימית באשר לעשיית אמנות.

דגם החלל החרוך, חסר תקרה, ממציא מקום בו כנראה היו צריכות להיות מוצגות עבודות פיסול מעין אלו. השאלות של שליטה וחוסר שליטה שתחילתן בבחירות של חומרים, ובשימוש במתח שבין פיתוי לדחייה, מקבל משנה משמעות באופן בו מוצע חלל תצוגה שהנו חורבה אוטופית, לפיסול המוצג בו.

ורד זפרן גני.

נשמח לראותכם

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

"חשיפה לצפון"- תערוכה קבוצתית לבוגרים מתכנית התואר השני באוניברסיטת חיפה

העיסוק בסביבות אותן ניתן לזהות כ"זירות פשע" המסגיר יחסים לא פתורים בין הנראה לסמוי מן העין, הנו היבט מרכזי בעבודותיה של נטע ליבר שפר. אזכורים ברורים לאדוארד הופר עולים על הדעת באופן מיידי, ואתם ניתן לחשוב גם על תחושת חוב רעיוני לסיפוריו של אדגר אלן פו. לצדם יש מקום להזכיר את תערוכתו המקיפה של ראלף רוגוף שעסקה בנושא זה של זירות פשע ואמנות בשנת 1997. כל אלו בונים שדה פעילות נרחב בו המחשבה על מוות היא מקור לויטאליות במעשה האמנות.

נושא זה מרכזי לא פחות בעבודותיהם של ויקטור אללוף, ויק יעקובסון פריד ומיכאל חלאק.

לצד עבודותיה של נטע ליבר שפר, בחלל הכניסה נמצאות עבודות בפיסול ורישום בעל נוכחות חומרית של ויקטור אללוף המתייחס למתח שבין מבנה, צורה, ואמורפיות של התפרקות והתפוגגות. השימוש בגבס, טוען את תחביר עבודותיו כולן במתח שבין ריפוי לקבעון.

בעבודותיה של יעקובסון פריד ניתן לזהות את עקבות קיומו של נרטיב אבוד, המטעינות באנרגיות ציוריות את הנייר. אובדן הסיפור ועימו הראייה הוא אולי תחילתו של הציור כשדה של פעילות, של סימנים המודעים לסימליותם שלהם עצמם, ובו זמנית גם לטישטושם באופן המערער את אפשרות קיומו של נרטיב ברור.

טבע דומם ודיוקן עצמי מתחברים בעבודותיו של מיכאל חלאק למחקר אישי טעון של זהות ומקום. במבט המתיך הומור עצמי, כנות, וצניעות, משכיל חלאק לקשור את הפטליזם המנוסח בטבע דומם כמו גם בדיוקן עצמי עם אותו עיוורון חלקי המאפשר לציור כיום שלא להתעלם מעבר טעון זה ולחלאק עצמו לבחון באופן אישי, מקרוב, את מידותיו שלו ביחס אל אותה מסורת.

מיצב העץ של אבנר איתן נבנה בחלל הגלריה במשך שלושה שבועות שקדמו לפתיחת התערוכה. העבודה מתפקדת כספק בית עץ מעשה ידי אדם שהוטח באויר, ספק סירה מאולתרת, מזכירה עבודות של טדאשי קוומטה שממשיכות ומפרקות בו זמנית מבנים אשר ביחס אליהם הן נעשו.

שלושה פסלים של דורון איליה בוראים עולם שכולו הרהור על פיסול. כובד הדימוי מול קלות החומר. גולמנות ותנועה, כובד ראש והתבדחות חומרית כולם מעלים על הדעת חיוניות בעלת מקורות לא צפויים.

בגלריה העליונה מוצגות עבודותיה של דינה שנהב, בהן ציור על בד מתייחס אל רישום, ומעלה שאלה בדבר סימון, וכיסוי או חשיפה של פני שטח. העבודות נדמות כמתפוגגות אל תוך הבד הלבן, שנדמה כמתפוגג גם הוא אל תוך הקיר.

עבודותיה של ורד אהרונוביץ' המוצגות אף הן בחלל העליון, בוחנת את מורכבות המצב הקיומי של ילדוּת, המתח שבין הרצון הילדותי, המתריס, להתבגר, אל מול חוסר הברירה שממילא מחייב מהלך התרחשויות זה.

יום רביעי, 2 בדצמבר 2009

חשיפה לצפון

תערוכה קבוצתית לבוגרים מתכנית התואר השני באוניברסיטת חיפה