עדי שמעוני, כמו חתול צ'שר.
עבודותיו של שמעוני מציפות אל פני השטח קשרים בין מרחב, סביבה, מיניות/חושניות, תלת מימד, והאופנים בהם כל אלו קשורים זה בזה ככלים שלובים. בעיני שמעוני העניין העקרוני במחוות פיסוליות בא לידי ביטוי בסופו של דבר בצילום. למשל זיהוי של עשן סיגריה כמסמן מרחב אך גם נושא מאפיינים חושניים. לצד קלילותו לכאורה של העשן מעמת שמעוני בין נוכחותו הגופנית של קרנף העומד על גבי כביש בלילה לצד הדפסת נגטיב של יחסי פוזיטיב נגטיב אולטימטיביים המתקיימים בין גוף גברי לנשי.
הדימויים הכלולים בתערוכה פורשים ריבוי אפשרויות החלות על אותו דבר "קיים" שמזוהה באובייקטים, בעלי חיים, והתנהגות אנושית. הכלב הרובץ על כורסא, הדיונונים שנפרשו על החוף, והקרנף כולם נגועי הצבה במרחב ע"י בני אדם.
אופייה החקרני של מלאכת הצילום לפי שמעוני דורש ומקיים מידה רבה של חשיפה.
בני האדם המצולמים אף הם למעשה מציבים עצמם בעצם מודעותם לפעולת הצילום.
החפצים המצולמים בחלקם הם פסלים או אפשרויות של פיסול, המתחברים אל או משקפים באופנים שונים את דיוקנו העצמי של מצלמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה